עורכי דין מומחים לדיני פרטיות

ייצוג וליווי ע"י עורך דין פרטיות ו-DPO עם מומחיות מוכחת

פרטיות היא הזכות לשלוט במרחב הפרטי ובסיפור שלכם. נורמות חברתיות מאתגרות את היכולת שלכם לשלוט במידע אודותיכם. בעידן שבו מידע הוא מטבע עובר לסוחר הפגיעה בפרטיות יכולה להגיע מכל כיוון: מחברה שמחזיקה את הנתונים שלכם ברשלנות, מפרסום פוגעני ברשת, ממצלמות אבטחה במקום העבודה או מהרגולטור שדופק על הדלת. אנחנו כאן ועבורכם לפני שהנזק נגרם, ובמהירות כשהוא נגרם.

את התחום במשרד מוביל עו"ד יעקב הלפרט, שותף בכיר במשרד עורכי הדין הלפרט מאיוורם ושות', מומחה בדיני הגנת הפרטיות ואבטחת מידע. בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ו-DPO מוסמך (מטעם אוניברסיטת תל אביב בחסות משרד המשפטים והרשות להגנת הפרטיות). לצד הידע המשפטי, מביא עו"ד יעקב הלפרט מעל 20 שנות ניסיון עסקי בחברות בינלאומיות והבנה טכנולוגית עמוקה. שילוב המאפשר הן ללקוחות פרטיים והן לתאגידים ועסקים קבלת ייעוץ אסטרטגי שמחבר בין כל העולמות.

בתחום הפרטיות המשרד פועל במספר מישורים:

הגנה על הפרט מפני פגיעה בפרטיותו

סעיף 2 הוא למעשה הלב ההיסטורי של החוק, שנכתב עוד לפני העידן הדיגיטלי. פגיעה בפרטיות בין אם היא מכוונת ובין אם לאו היא אישית ומשפילה. מעקב ובילוש, האזנות סתר, צילום ללא רשות, פרסום תכנים אינטימיים, חשיפת סודות שנמסרו באמון, כל אלו הן פגיעות שהחוק הישראלי אוסר עליהן במפורש ומאפשר לתבוע בגינן. כשהפרטיות שלכם הופרה בין אם על ידי אדם מוכר ובין אם על ידי גורם אנונימי ברשת אנו פועלים להפסקת הפגיעה ולמיצוי מלוא הסעדים המשפטיים העומדים לרשותכם.

הגנה על הפרט (נושא המידע) מול הארגון המחזיק בנתוניו

החוק הישראלי מעניק לכל אדם זכויות מוגדרות מול כל גורם המחזיק במידע עליו. הזכות לדעת מה נשמר. הזכות לתקן מידע שגוי. הזכות להימחק ממאגרי דיוור והזכות לקבל הודעה כשמידע עליכם דלף. כשארגון מפר זכויות אלו, בין אם בשימוש במידע ללא הסכמה, בין אם בסירוב לבקשת עיון ובין אם בהעברת מידע אסורה מגוף ציבורי אנו פועלים במהירות ובנחישות: מניהול ההליך מול הארגון המפר, דרך פנייה לרשות להגנת הפרטיות, ועד ייצוג בתביעה לפיצוי על הנזק שנגרם.

חובות בין ארגונים ואל מול הרשות להגנת הפרטיות

הרגולציה בתחום הגנת הפרטיות אינה המלצה, היא חובה אכיפה המלווה בסנקציות כבדות. אנו מלווים תאגידים וגופים ציבוריים בבניית מערך ציות (Compliance) בהתאם לדין הישראלי ולדין הזר (GDPR, CCPA). מרישום מאגרי מידע, ניסוח הסכמי מיקור חוץ (מקביל ל-DPA האירופי), הטמעת נהלים מחייבים ורגולציית AI, ועד ייצוג מול הרשות להגנת הפרטיות. עבור ארגונים הזקוקים למעטפת מקצועית קבועה, אנו משמשים כ-DPO חיצוני (Data Protection Officer) ממונה הגנת פרטיות מוסמך שפועל כחלק בלתי נפרד מהצוות שלכם.

למידע נוסף תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, הרפורמה החשובה ביותר בדיני הפרטיות מאז 1981

הזכות להישכח וניהול מוניטין דיגיטלי

הרשת זוכרת הכל. פסק דין ישן, כתבה שפורסמה לפני שנים, תמונה אינטימית או רישום פלילי שנמחק, כל אלו ממשיכים ללוות אתכם הרבה אחרי שהאירוע עצמו נגמר. מעסיק שמחפש אתכם בגוגל, שותף עסקי פוטנציאלי או היכרות חדשה מוצאים אותם תוך שניות. המוניטין שבניתם שנים נפגע ברגע.

הזכות להישכח (Right to be Forgotten), שמקורה ברגולציית ה-GDPR האירופית אינה מעוגנת במפורש בחקיקה הישראלית למעט בדבר חקיקה אחד: תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ"ג-2023, שחל רק על מידע המצוי במאגר מידע בישראל אשר הועבר מהאזור הכלכלי האירופי וכולל סייגים.

עם זאת, המערכת המשפטית הישראלית מעמידה כלים חלופיים המאפשרים להגיע לתוצאה אם כי מוגבלת של "ניקוי עקבות" וניהול מוניטין דיגיטלי.

מכוח סעיפים 13 ו-14 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ניתן לדרוש עיון, מחיקה או תיקון של מידע ממאגרים שאינו נכון, שלם, ברור או מעודכן ולתבוע בגין סירוב לעשות כן או בגין פרסומו הבלתי חוקי ככל שפורסם. חוק לשון הרע מאפשר פעולה נגד תכנים משפילים ופוגעניים. חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, מסדיר את הזכות לתיקון ומחיקת נתונים פיננסיים שגויים, וחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 מעניק הגנה למבקשים לפתוח דף חדש לאחר תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק.

גוגל מעמידה כלים לדיווח עצמאי על תכנים המפרים את מדיניותה. בעיקר הסרת מידע אישי רגיש, הסרת תוכן מיני פוגעני והסרת תכנים המפרים את זכויותיכם מכוח חוק ה-DMCA. מקרים של לשון הרע (דיבה) או טענות לפגיעה בפרטיות שאינן נופלות תחת הקטגוריות ה"טכניות" של גוגל, המדיניות של מנועי החיפוש היא לרוב לסרב. במצבים אלו, הדרך האפקטיבית ביותר להסרת התוכן היא באמצעות צו שיפוטי ואנו פועלים מול המחלקה המשפטית של גוגל.

אנו בוחנים כל מקרה לגופו, בוחרים את המסלול המשפטי המתאים ופועלים במהירות ובנחישות מול אתרי אינטרנט, מנועי חיפוש, גופים ציבוריים ומאגרי מידע. המטרה אחת: להחזיר לכם את השליטה על הסיפור שלכם.

דוגמאות מהפסיקה

פרטיות במקום העבודה וניטור עובדים

במשפט העבודה ניתן "משנה תוקף לערך החוקתי-אובייקטיבי של פרטיות העובד" בשל "פערי הכוחות האינהרנטיים ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה; מן ההכרה במציאות לפיה העובד נמצא במקום העבודה חלק ניכר משעות היום".

בית הדין הארצי לעבודה, עס"ק 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרחב המשולש הדרומי נ' עיריית קלנסווה

בית המשפט קבע בעניין איסקוב ארבעה עקרונות יסוד לניטור עובדים:

ע"ע 312/08 טלי איסקוב ענבר ואח' נ' מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 8.2.11

ניטור דואר אלקטרוני על-פי סוג תיבת הדואר

עקרונות לניטור תיבות דוא"ל של עובדים

• קביעת מדיניות ברורה המבחינה בין שימוש מקצועי לאישי
• הודעה מוקדמת לעובדים על אפשרות ניטור בנסיבות חריגות
• תיעוד חשדות ממשיים לפני כל פעולת ניטור
• מיצוי אמצעים פחות פוגעניים לפני חדירה לתכתובת אישית
• קבלת הסכמות מדורגות: כללית וספציפית לכל מקרה

במקרים חריגים, ככל שהמעסיק סבור כי התקיימו התנאים המצדיקים פעולות כאלה ושכמותן, עליו לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לסעד הולם מסוג צו אנטון פילר, לחיפוש ולתפישה בתיבה הפרטית של העובד, בהתאמה הנדרשת לעניין.

רע"א 2552/16 יהודה זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ; סעש (נצרת) 2684-03-16 עו"ד אפרת קוריטני נ' עו"ד מאירה צדוק

הצבת מצלמות במקום העבודה שלב אחרי שלב

על בסיס המבחן התלת-שלבי של בית הדין הארצי לעבודה

ע"ע 41179-01-24 - ד"ר מרק פרידמן בע"מ נ' רויטל אלקנר

הפרת הכללים, השלכות אפשריות: עובד שיתפטר עקב הצבת מצלמות שלא כדין עשוי להיחשב כמי שפוטר ולתבוע פיצויי פיטורים ואף סעדים נוספים. בנוסף, עלולות לחול סנקציות מכוח חוק הגנת הפרטיות.

מעקב ואיכון עובדים באמצעות נתוני מיקום. מה מותר למעביד ומה אסור?

השימוש בטכנולוגיות מיקום, GPS, יישומונים ומערכות ניווט ברכבי חברה הפך נפוץ במקומות עבודה רבים. מעבידים מבקשים לעקוב אחר עובדיהם לצורך ניהול שעות עבודה ובקרת ביצועים. אולם איסוף נתוני מיקום של עובדים מהווה פגיעה בפרטיות המוגנת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ומחייב עמידה בתנאים מחמירים.

מה מותר למעביד?

מעביד רשאי לאסוף נתוני מיקום של עובדיו רק כאשר מתקיימת מטרה לגיטימית וחיונית לצורכי מקום העבודה העומדת בדרישת המידתיות. הפסיקה הכירה בצורך לעקוב, גם באמצעים טכנולוגיים, אחר שעות עבודתו של עובד שטבע תפקידו מקשה על בקרת שעות, כגון נהגים, שליחים וסוכני מכירות ניידים.

ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב רבנע נ' מדינת ישראל, 08.02.2011; ע"ע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות נ' שטטר, 04.03.2018

בנוסף, ניתן להתקין מכשיר איתור ברכב למניעת גניבה, ובלבד שהמידע על מיקום הרכב אינו מגיע למעביד בדרך שגרה, וגישה אליו תתאפשר אך ורק במקרה של גניבה.

לעובד עומדת תמיד הזכות לעיין במידע שנאסף עליו, לפי סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות.

מה אסור למעביד?

איסוף נתוני מיקום מחוץ לשעות העבודה. מעקב אחר המיקומים הפיזיים של עובדים (ובני משפחותיהם) בשעות שמחוץ לשעות העבודה מהווה פגיעה אסורה בזכותם החוקתית לפרטיות, בין אם מדובר ביישומון ייעודי ובין אם ברכב חברה שהותר לשימוש פרטי.

ע"ע (ארצי) 90/08

מטרה כוללנית חסרת קשר לאינטרסים לגיטימיים, שאינה מוגדרת ואינה קשורה לצרכי העבודה, לא תוכר כהצדקה למעקב. אין לעשות שימוש במידע שהופק ממעקב שנערך ממניעים בלתי מוגדרים.

ע"ע (ארצי) 90/08

בדרך כלל לא ניתן יהיה להצדיק איסוף רציף של נתוני מיקום לגבי עובד שעיקר עבודתו פעילות משרדית. קיימת ציפייה סבירה של העובד כי המעביד לא ישתמש במערכות מעקב לגביו.

ע"ע (ארצי) 90/08

מעביד שאסף מידע למטרה מסוימת אינו רשאי לעשות שימוש בנתונים למטרה החורגת ממנה.

סעיפים 2(9) ו-8(ב) לחוק הגנת הפרטיות

הסכמה כוללנית אינה מספיקה. הסכמת העובד להתקנת מכשיר איתור למניעת גניבה אינה כוללת מכללא הסכמה לאיסוף נתוני מיקום שוטף.

עמדת הרשות להגנת הפרטיות, 2023

לגבי עיתונאים נדרש איזון שונה, שכן איסוף נתוני מיקומם עלול לפגוע בחיסיון העיתונאי.

בג"צ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח נ' משטרת ישראל, 28.05.2012

התנאים שעל המעביד לעמוד בהם

כאשר מתקיימת מטרה לגיטימית לאיסוף נתוני מיקום, על המעביד לעמוד בתנאים הבאים במצטבר:

• הגדרת מטרת איסוף מוגדרת, לגיטימית וחיונית הקשורה לאינטרסים הלגיטימיים של מקום העבודה, ללא ממניעים זרים. ע"ע (ארצי) 90/08
• שקיפות מלאה כלפי העובדים: הודעה מראש על שעות הפעלת המערכת, מטרות השימוש, מי רשאי לצפות בנתונים ומשך השמירה. נגזרת מסעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות.
• הסכמה ספציפית של העובד לאיסוף נתוני המיקום, המוגבלת למטרה המבוקשת. עמדת הרשות, 2023
• הגבלת האיסוף לשעות העבודה בפועל. עמדת הרשות, 2023
• בחינת חלופות פחות פוגעניות לפני שימוש במערכת, כגון דיווח עצמי של העובד על הגעתו לאתרי עבודה. עמדת הרשות, 2023
• עמידה בתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), תשע"ז-2017, ובפרט בתקנות 7–10 בנוגע לניהול הרשאות גישה, זיהוי ואימות.

מדריך מעשי לבעל אתר אינטרנט שאוסף מידע אישי של גולשים

חובת ההסכמה לפי חוק הגנת הפרטיות

המידע מבוסס על עמדת הרשות להגנת הפרטיות (פברואר 2026) וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981

מדוע ההסכמה חשובה?

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, קובע כי אין לפגוע בפרטיות אדם ללא הסכמתו. סעיף 1 לחוק הוא חד-משמעי: "לא יפגע אדם בפרטיות זולתו ללא הסכמתו." עיבוד מידע אישי ללא הסכמה תקפה הוא עוולה אזרחית, ובמקרים מסוימים עבירה פלילית.

בעל אתר אינטרנט שאוסף פרטי משתמשים: כתובת דוא"ל, שם, מיקום, דפוסי גלישה, נושא בחובות ברורות. הרשות להגנת הפרטיות פרסמה בפברואר 2026 עמדה מפורטת הקובעת כיצד יש לקבל הסכמה כדין. אז מה עושים ? ריכזנו את עיקרי הדרישות ואיך מתמודדים איתם.

המסגרת החוקית

בין היתר 3 חיקוקים עיקריים חלים על בעל אתר אינטרנט

• חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981: מחייב הסכמה לכל איסוף ועיבוד מידע אישי.
• חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982: אוסר משלוח דיוור ישיר ללא הסכמה מפורשת מראש, בכתב.
• חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, סעיף 14ט: מחייב קישור בולט וברור לביטול עסקה בכל אתר שמבצע עסקאות.

אילו הסכמות מקוונות מחייבות ?

הפסיקה הישראלית מבחינה בין שני סוגי הסכמה מקוונת:

מה הכוונה "בהסכמה מדעת"?

כדי שהסכמה תהיה "מדעת", על בעל האתר לוודא כי המשתמש מבין את מה שמתבקש ממנו. בית המשפט קבע כי ההסכמה חייבת להינתן לאחר שהאדם יודע ומבין את משמעות הפעולה המבוקשת, את הפגיעה הצפויה ואת תוצאותיה.

הצגת מידע חלקי, שימוש בניסוח עמום כגון "בין היתר", הסתרת מידע מהותי במסמכים ארוכים ומסורבלים, כל אלה פוגמים בתוקף ההסכמה.

ת"צ 25669-04-21 Meta Platforms

חובת היידוע. איזה מידע חייב למסור בבקשה להסכמת משתמש באתר?

סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות מחייב כל מי שפונה לאדם לצורך קבלת מידע אישי לצורך עיבודו במאגר מידע, לצרף הודעה הכוללת את כל הפרטים הבאים:

1. חובה חוקית או רשות: האם חלה על המשתמש חובה חוקית למסור את המידע, או שמסירתו תלויה ברצונו.
2. תוצאות אי-הסכמה: מה יקרה אם לא ימסור את המידע.
3. מטרת הבקשה: מה המטרה שלשמה מתבקש המידע.
4. זהות בעל המאגר: שם בעל מאגר המידע ודרכי ההתקשרות עמו.
5. מקבלי המידע: למי ייכלל המידע ולאיזו מטרה הוא עשוי להיות מועבר.
6. זכויות המשתמש: קיום זכות העיון לפי סעיף 13 וזכות לבקש תיקון לפי סעיף 14.

הסכמה מרצון חופשי

ההסכמה חייבת להינתן מרצון חופשי. כאשר קיים פער כוחות בין המבקש לנושא המידע, ההסכמה "חשודה", והנטל להוכיח שניתנה מרצון עובר לבעל האתר.

מצבים שבהם ההסכמה נחשבת חשודה:

• יחסי עובד-מעביד: הסכמת עובד לניטור מצלמות בביתו.
• שירות חיוני: הסכמה לאיסוף מידע כתנאי לשימוש בתחבורה ציבורית, אינטרנט או שירות בריאות.
• מונופול: כאשר אין לצרכן חלופה מעשית.

שתיקת המשתמש, גלישה באתר בלבד, או היעדר התנגדות, אינם מהווים הסכמה תקפה לפי עמדת הרשות להגנת הפרטיות. גם "הסכמה מכללא" מצריכה קיום נסיבות ברורות שניתן ללמוד מהן על הסכמה.

"טקטיקות אפלות" אסורות (Dark Pattern)

שימוש בכלים עיצוביים מניפולטיביים שנועדו להקשות על המשתמש להבין את משמעות הסכמתו, פוסל את ההסכמה. דוגמאות:

• חלון קופץ שחוסם את המסך ואינו מאפשר גישה להסבר על מטרות השימוש.
• כפתור "לא מסכים" אפור וקטן לעומת כפתור "מסכים" בולט.
• תיבת סימון מסומנת מראש לשיווק ישיר.
• מסמכי תנאי שימוש ארוכים, עמומים ובלתי קריאים.

הסכמה נפרדת לדיוור ישיר ושיווק

הסכמה לדיוור ישיר (מיילים שיווקיים,SMS, טלפון) כפופה לשלושה תנאים מצטברים לפי חוק התקשורת. מפורשת: לא ניתן להסיק מהתנהגות כללית. מראש: לפני משלוח ההודעה הראשונה. בכתב: לרבות בדרך אלקטרונית.

הסכמה לדיוור ישיר חייבת להיות נפרדת לחלוטין מהסכמה לתנאי השימוש. אין לאחד אותן. הסכמה לקבלת הודעות שיווקיות חייבת להינתן על ידי הנמען עצמו, לא ניתן לקבל הסכמה באמצעות גורם אחר.

ת"מ 7596-02-16 סלמן נ' הוט תקשורת

הסכמה פעילה (Opt-in) לעומת הסכמה סבילה (Opt-out)

חוק הגנת הפרטיות מאפשר הסכמה גם מכללא. אולם מומלץ להעדיף הסכמה פעילה, ובמקרים מסוימים, הסכמה פעילה היא החובה:

• איסוף מידע שאינו נחוץ לליבת השירות: כגון מיקום, פרופיילינג, מכירת מידע לצדדים שלישיים.
• דיוור ישיר ושיווק: תמיד נדרשת הסכמה פעילה ומפורשת (Opt-in).
• עיבוד מידע בעל רגישות מיוחדת: כגון מידע רפואי, ביומטרי, גנטי.
• מצבים של פערי כוחות משמעותיים.

הסכמה סבילה (Opt-out): ניתן להסתמך עליה רק כאשר קיים קשר ישיר סביר בין מטרת איסוף המידע לאופן השימוש בו, וכאשר הנסיבות מצביעות באופן ברור על הסכמה.

זכות החזרה מהסכמה

בית המשפט העליון קבע כי במקרים מסוימים, ובמיוחד כשמדובר בפגיעה קשה בפרטיות, לאדם עומדת הזכות לחזור בו מהסכמתו. חזרה מהסכמה אינה מבטלת את חוקיות האיסוף שנעשה עד אותה עת, אך מחייבת את בעל האתר להפסיק את עיבוד המידע.

מומלץ שבעל מאגר מידע יבחן בחיוב כל בקשה לחזרה מהסכמה, אפילו אם ההסכמה ניתנה כדין. יש לכלול מנגנון נוח ובולט לביטול הסכמה בכל תקשורת עם המשתמש.

קטינים: דרישות מיוחדות

קטינים אינם כשרים לתת הסכמה לאיסוף מידע. נדרשת הסכמת אפוטרופוס. אם יש אפשרות שמשתמשי האתר הם קטינים, יש להוסיף מנגנון לאימות גיל ולקבלת הסכמת הורה.

ת"צ 54160-03-23 X Corp נ' פלונית

איך להתאים את האתר לדרישות חוק הגנת הפרטיות לאחר תיקון 13?

צ'ק ליסט לבעל אתר אינטרנט האוסף מידע אישי

סיכום

דיני הגנת הפרטיות מטילים על בעל אתר אינטרנט חובות ברורות ומשמעותיות. הסכמה לא תקפה, בין שהיא לא ניתנה כלל, בין שניתנה ללא מידע מלא, ובין שניתנה תחת כפייה, עלולה לחשוף את בעל האתר לתביעה אזרחית, קנס כספי, ואף הליך פלילי.

מומלץ לבצע ביקורת תקופתית של מנגנוני ההסכמה באתר. כל שינוי מהותי בתנאי השימוש או במדיניות הפרטיות מחייב קבלת הסכמה מחודשת מהמשתמשים.

מקורות: חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981; עמדת הרשות להגנת הפרטיות (פברואר 2026); חוק התקשורת התשמ"ב-1982; חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981

הגנת הפרטיות: לקוחות שואלים