חובות בני זוג בגירושין

המסגרת הנורמטיבית

חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג 1973

חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג 1973, מהווה את הבסיס הנורמטיבי המרכזי לדיני הרכוש וחלוקת החובות בין בני זוג. הכלל היסודי הקבוע בסעיף 4 לחוק הוא כי הנישואין כשלעצמם אינם יוצרים חבות בחובות הצד האחר. כלל זה מעגן את עקרון עצמאות הרכוש, ולפיו כל אחד מבני הזוג שומר על הבעלות הנפרדת בנכסיו ובחובותיו, ואין בעצם קשר הנישואין כדי להטיל על האחר אחריות לחובות שיצר.

הסדר איזון המשאבים

החוק מאמץ את מודל הסדר איזון המשאבים, הדוחה את ההכרעה בגורל הנכסים והחובות ל"מועד הקובע" — דהיינו לרגע פקיעת הנישואין. הסדר זה קובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מכלל הנכסים שצבר האחר, בניכוי החובות הרלוונטיים. בית המשפט העליון חיזק את מעמד הסדר זה כזכות אובליגטורית בעלת אופי חוקתי, המגינה על בן הזוג החלש בעת הגירושין (בג"ץ 8463/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 2021).

ההבחנה הבסיסית: לפני 1974 ואחריה

זוגות שנישאו לפני 1974

זוגות שנישאו לפני שנת 1974 כפופים להלכת השיתוף הפסיקתית. הלכה זו, שפותחה בפסיקה קודם לחקיקת החוק, יוצאת מנקודת הנחה כי בני זוג שניהלו חיים משותפים ארוכים שותפים גם בנכסיהם ובחובותיהם. תחולת הלכת השיתוף על החובות אינה אוטומטית, אלא מותנית בכך שהחוב נוצר לצורך שירות הצרכים המשפחתיים המשותפים (תלה"מ קריות 39060-05-17).

זוגות שנישאו לאחר 1974

זוגות שנישאו לאחר 1974 כפופים לחוק יחסי ממון. סעיף 4 לחוק שולל חבות אוטומטית בחובות הצד האחר. עם זאת, חובות שנוצרו לצרכים משפחתיים משותפים עשויים להיכלל בחישוב האיזון הכולל בעת הגירושין. בית המשפט העליון הבהיר כי אף שלא קיימת חזקה כללית של שיתוף בחובות, הכרה בשיתוף ספציפי עשויה להתבסס על הדין הכללי, לרבות דיני החוזים, הקניין והנאמנות (ע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ, 2021).

סיווג החובות בהליך הגירושין

הפסיקה מבחינה בין שתי קטגוריות עיקריות של חובות, וההבחנה ביניהן מכריעה את שאלת החבות בעת הגירושין.

חובות משפחתיים מובהקים

חובות משפחתיים מובהקים הם חובות שנוצרו לצורך ניהול התא המשפחתי המשותף, לרבות משכנתאות לרכישת בית מגורים משפחתי, הלוואות לצרכי הבית, חובות לרשויות בגין נכסים שנחזים לשותפים, וחובות שנצברו לצורך מחיית המשפחה. חובות אלה נכנסים לחישוב האיזון בעת הגירושין ומוטלים על שני בני הזוג. בית המשפט העליון קבע כי חובות בני הזוג שנצברו במהלך החיים המשותפים יתחלקו ביניהם באופן שוויוני (בע"מ 2222/15 פלונית נגד פלוני).

חובות בעלי אופי אישי מובהק

חובות בעלי אופי אישי מובהק הם חובות שנוצרו מפעולות אישיות של בן הזוג האחד, אשר אינן קשורות לחיי הנישואין ולמטרות התא המשפחתי. חובות אלה אינם נכנסים לחישוב האיזון ואין מטילים אותם על בן הזוג האחר. החזקה לפיה החובות הינם חובות משותפים היא חזקה הניתנת לסתירה, אשר נטל הוכחתה מוטל על הטוען כי חוב מסוים אינו חלק מתחולת השיתוף (חוק חדלות פירעון, טבריה 23043-03-23).

דוגמאות מהפסיקה — חובות שנקבעו כמשותפים

הפסיקה מספקת מגוון דוגמאות של חובות שסווגו כמשותפים:

הלוואות לצרכי הבית — כספים שנלקחו בהלוואה כדי להחזיק את כלכלת הבית, כולל כספים שהאיש חייב בהם מצד חיוב תשלום מזונות אישה וילדים (רבני ירושלים 728722/12).

חובות ארנונה, מים וחינוך — חובות משפחתיים על פי טיבם, לאותו גירעון מצטבר בפער בין הכנסות להוצאות משק הבית (תלה"מ ירושלים 5534-05-17).

חובות משכנתא — החובות, הערות האזהרה והעיקולים אשר על הדירה ישולמו ויוסרו מתוך כספי הלוואת המשכנתא (תלה"מ תל אביב 46341-09-20).

חובות בחשבונות משותפים ובכרטיסי אשראי — הבעל חויב לשלם את מלוא ההלוואה ואת החובות בחשבונות המשותפים (רבני פתח תקווה 1273524/5).

חובות לצרכי משק הבית — חובות שצברו הצדדים במהלך חייהם, כגון יתרת חובה בבנק, משכנתא בגין דירה משותפת, או חוב בשל לקיחת הלוואה משותפת (תלה"מ קריות 39060-05-17).

הלוואות לרכישת נכס משפחתי — הלוואה שניטלה כדי לממן נכס משפחתי מובהק, כגון דירת מגורים משותפת (ת"א נצרת 28627-07-19).

חובות בנקאיים הנוגעים לדירת מגורים משותפת — הנכס הוא דירת מגורים משותפת, נכס גרעיני המהווה את "גולת הכותרת" של השיתוף (חוק חדלות פירעון, טבריה 23043-03-23).

חובות עסק משפחתי — כאשר מקום עבודתו של אחד מבני הזוג היה מקור פרנסת התא המשפחתי, חזקת השיתוף חלה על החובות והזכויות כאחד (הפ פתח תקווה 41377-05-20).

דוגמאות מהפסיקה — חובות שנקבעו כאישיים

לצד החובות המשותפים, הפסיקה זיהתה מקרים רבים שבהם נקבע כי החוב הוא אישי מובהק ואינו מוטל על בן הזוג האחר:

חובות הימורים — בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מדובר בחובות שצבר המבקש בהימורים שנהג להשתתף בהם במהלך הנישואים, והוחלט כי יש לזקוף חובות אלו לחובת המבקש בלבד (בע"מ 3514/13).

חובות מעבירות פליליות — חוב שנוצר מעבירה פלילית של גניבה וקבלת דבר במרמה, בה הנתבעת לא הייתה שותפה ולא הוכח כי היא נהנתה מפירות העוולות (ת"א חיפה 53292-03-21).

חובות עסק אישי — חובות שנוצרו על ידי אחד מבני הזוג במסגרת עסק שלו, ללא מעורבות בן הזוג האחר, ללא הסכמתו וללא ידיעתו (הפ פתח תקווה 41377-05-20).

חובות מזונות קודמים — חוב מזונות לגרושה משנים קודמות, חוב מזונות למל"ל, חובות למס הכנסה בגין עסק אישי, וחובות לביטוח לאומי בגין אי-תשלום כעצמאי (פש"ר חיפה 47964-04-18).

הלוואות פרטיות שיוחסו להימורים — הלוואות בסך מאות אלפי שקלים, בין למוסדות בנקאיים ובין לאנשים פרטיים, שיש לייחס להימורי האיש (תלה"מ ירושלים 5534-05-17).

חובות מפעילות עסקית נפרדת — במצב בו אחד מבני הזוג נוטל הלוואה מהבנק, הבנק לא יוכל לתבוע את בן זוגו אלא רק את נוטל ההלוואה עצמו (תא"ק ירושלים 19993-12-17).

חובות ממס הכנסה אישי — תיקי הוצל"פ שנפתחו כנגד החייב בסך כולל של מאות אלפי שקלים, שמקורם בהתנהלות עסקית אישית (פש"ר נצרת 15695-06-12).

המבחנים לסיווג חוב בהליך הגירושין

מבחן הארבעה

בית המשפט קבע מבחן מרכזי בן ארבעה פרמטרים לבחינת האופי המשפטי של חוב במסגרת הליך הגירושין:

טיב החוב — מהו אופיו הפנימי ולאיזו קטגוריה הוא משתייך.

מקורו — מה הגורם שיצר את החוב ואיזו פעילות עמדה ביסודו.

מועד יצירתו — האם נוצר החוב במהלך חיי הנישואין, לפניהם, או לאחר פקיעתם.

ידיעת בן הזוג ומידת מעורבותו — האם בן הזוג שלא יצר את החוב ידע עליו, הביע הסכמה לו, או היה מעורב בפעילות שגרמה לו.

(ת"א 53292-03-21 שינה נ' שינה, בית המשפט המחוזי חיפה)

מבחן השירות לתא המשפחתי

מבחן מרכזי נוסף הוא מבחן השירות לתא המשפחתי. לפי מבחן זה, השאלה המהותית היא אם החוב נוצר לצורך שירות הצרכים המשותפים של הזוג ומשפחתו. ככל שהחוב שירת יותר את הצרכים המשפחתיים המשותפים, כך גדל הסיכוי שייסווג כחוב משפחתי שיובא בחשבון האיזון (ת"א 53292-03-21 זוארץ נ' סלמן, בית משפט שלום תל אביב).

חלוקת חובות בהסכם גירושין

תוקף ההסכם במישור הפנימי

הסכם גירושין המסדיר את חלוקת החובות בין בני הזוג תקף ומחייב במישור הפנימי שביניהם, ובית המשפט לענייני משפחה יאשרו לאחר שיבחן כי נחתם מרצון חופשי ובהבנה מלאה. ההסכם עשוי לקבוע כי חלק מהחובות יושתו על אחד מבני הזוג בלבד, כחלק מהסדר האיזון הכולל.

מגבלת תוקף ההסכם כלפי נושים חיצוניים

הסכם גירושין המחלק חובות בין בני הזוג אינו מחייב את הנושים החיצוניים שלא היו צד לו. נושה שלו חוב כנגד אחד מבני הזוג יוכל לתבוע את חייבו המקורי, אף אם זה הסכים כי בן זוגו ישלם את החוב. בית המשפט אף בוחן האם הסכם גירושין נחתם בתום לב ועל יסוד הסדרה אמיתית של הזכויות, או שמא נועד להבריח נכסים ולהתחמק מנושים (פש"ר 6277336, בית המשפט המחוזי חיפה).

המישור הפנימי אל מול המישור החיצוני

המישור הפנימי עוסק בחלוקת החובות בין בני הזוג לבין עצמם, במסגרת הסכם הגירושין או פסק דין. המישור החיצוני עוסק ביחסים שבין בני הזוג כיחידה לבין הנושים החיצוניים. הכלל הבסיסי הוא שנושה אינו כפוף להסכמות הפנימיות שבין בני הזוג, ויוכל לתבוע את מי שיצר את החוב.

נושה חיצוני הרוצה לחייב בן זוג בחובו של האחר חייב להוכיח שהחוב נוצר לצרכים משפחתיים, שבן הזוג הנתבע ידע או היה מעורב, ושאין הוראת חוק המגינה על אותו בן זוג (ע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ, 2021).

נטל ההוכחה

שאלת נטל ההוכחה בתביעות הנוגעות לחובות בני הזוג בגירושין היא בעלת חשיבות מכרעת. החזקה לפיה החובות הינם חובות משותפים היא חזקה הניתנת לסתירה, אשר נטל הוכחתה מוטל על הטוען כי חוב מסוים אינו חלק מתחולת השיתוף. לעומת זאת, נושה חיצוני המבקש לחייב בן זוג בחוב שנוצר בידי האחר נושא בנטל ההוכחה להוכיח את הזיקה המשפחתית של החוב (חוק חדלות פירעון, טבריה 23043-03-23; תא"מ 54811-09-14 אבו נאר).

ידועים בציבור ומעמד חובותיהם

ידועים בציבור החיים יחד ומנהלים אורח חיים משותף ללא נישואין רשמיים כפופים למשטר משפטי שונה מזה של בני זוג נשואים. בית המשפט העליון קבע כי ברירת המחדל לגבי ידועים בציבור היא הפרדת רכוש, ונטל ההוכחה לשיתוף כבד יותר ביחס לאלה מאשר ביחס לבני זוג נשואים.

משמעות הדברים היא כי פרידתם של ידועים בציבור מחייבת הוכחה מוצקה יותר של שיתוף בנכסים ובחובות, ואין להסתמך על חזקה של שיתוף רק בשל אורח החיים המשותף (ע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ, 2021).

מגמות עדכניות בפסיקה

הפסיקה העדכנית מגלה מספר מגמות בולטות. ראשית, בית המשפט העליון נוטה לשמר את עקרון הפרדת הרכוש הפורמלי שקובע חוק יחסי ממון, ובה בעת מכיר בשיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי. שנית, בתי המשפט לענייני משפחה ממשיכים לדייק את מבחני הסיווג, ובמיוחד את מבחן ידיעת בן הזוג ומבחן השירות לתא המשפחתי.

שלישית, בית המשפט העליון חיזק את מעמד הסדר איזון המשאבים כזכות אובליגטורית בעלת אופי חוקתי, המגינה על בן הזוג החלש יותר בעת הגירושין מפני שלילתה על ידי ערכאות דתיות. רביעית, גוברת ההכרה שיש לאזן בין הגנת בן הזוג מפני חובות שנוצרו ללא מעורבותו לבין הגנת הנושים החיצוניים מפני הסכמי גירושין נסיוניים המתחמקים מפירעון חובות (ע"א 6839/19; בג"ץ 8463/19; בע"מ 2222/15).