מזונות ילדים במשמורת משותפת

המסגרת החוקית הכללית

נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, הקובע: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו." בהתאם לכך, חלוקת נטל המזונות בין הורים יהודים נקבעת לפי הדין העברי. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959

לצד הדין העברי, קבע המחוקק האזרחי בסעיף 3(ב) לאותו חוק כלל שונה לאלה שאינם יהודים: "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא." הפער בין שתי הוראות אלו, זו שמחייבת את האב לבדו מכוח הדין העברי וזו שמחייבת שני הורים על פי ההכנסה היחסית, יצר את הרקע לשינוי המהפכני בפסיקה. סעיף 3(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959

מזונות בגיל 0-6: הדין העברי וחובת האב המוחלטת

ההלכה העברית הנוגעת למזונות ילדים קטינים עד גיל 6 סוכמה בידי הרמב"ם: "כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים." פרשנותה ההלכתית המקובלת היא כי אב יהודי חב לבדו ובאופן מוחלט במזונות ההכרחיים הדרושים לילדיו הקטינים עד לגיל 6. הרמב"ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה יד; בע"מ 919/15

חובת האב היא חובה מוחלטת: האב חייב לשלם את דמי המזונות ההכרחיים של ילדיו בכל מקרה, גם אם מצבו הכלכלי רע, ואף אם לילדים יש מקורות חלופיים לפרנסתם. בע"מ 919/15; ע"א 469/84 הדרי נ' שני, פ"ד לט(3) 197 (1985); ע"א 4523/90 קאהן נ' קאהן, פ"ד מה(5) 529 (1991)

האם, לעומת זאת, פטורה לגמרי ממזונות אלה בלי קשר למצבה הכלכלי. אמנם בעת נישואיה חייבת האם להניק את ילדיה בתנאים מסוימים, אולם חובה זו היא חובת האישה כלפי הבעל הנובעת מקשר הנישואין ולא חובה ישירה כלפי הילדים, ולפיכך עם פקיעת הנישואין האם אינה חבה בה עוד. בע"מ 919/15

מקובל לראות בחובת האב כנובעת מעצם האבהות ולא מקשר הנישואין, ולכן היא עומדת בעינה גם לאחר תום הנישואין. בע"מ 919/15

מזונות בגיל 0-6: חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך מעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע: "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת." אמנם נשמעו ביקורות רבות כלפי חזקה זו, אולם בית המשפט העליון הבהיר כי בהיעדר שינוי חקיקה "חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק הכשרות עומדת בעינה." סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; בע"מ 39773-08-25; בע"מ 919/15; בע"מ 2328/19

הכרעה בשאלת סתירת החזקה היא הכרעה קונקרטית, המבוססת על נסיבות המקרה הספציפיות ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לסתירת החזקה מ"סיבות מיוחדות" כנדרש בחוק יש צורך בראיות כבדות משקל. בע"מ 39773-08-25; תלה"מ (חיפה) 33273-09-24

הפסיקה מכירה במקרים חריגים שבהם עלה בידי האב לסתור את החזקה, ובהם מקרים שחלוקת זמני השהות שווה בפועל ומסוגלות האב עולה על זו של האם: "מדובר ממילא בחלוקת זמנים שווה, ולמעשה, באחריות הורית משותפת לכל דבר ועניין." רמש (תל אביב) 16371-07-24

הפסיקה העדכנית קובעת כי המועד הרלוונטי לבחינת החזקה הוא גיל הקטין בעת שתיכנס ההחלטה לתוקפה, ולא ביום הגשת הבקשה. נקבע: "גם אם קיימת רלוונטיות כלשהיא לחזקת הגיל הרך להכרעה בסוגיה, הרי שבענייננו אין כל תחולה לחזקה משל קטין ימלאו 6 שנים במועד בו יחל את שנת הלימודים הקרובה." תלה"מ (ירושלים) 12286-05-24

מגמה עדכנית ניכרת בפסיקה של שינוי במינוח ובגישה: "הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים, להבדיל ממשמורת, ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים." לפי מגמה זו, נקודת המוצא היא ששני ההורים הם אחראים שווים על ילדיהם. תלה"מ (ירושלים) 16910-02-24; תלה"מ (ירושלים) 12286-05-24

הפסיקה מראה מגמה גוברת להימנע מהגדרת משמורת פורמלית ולהגביל את הדיון לחלוקת זמני השהות בפועל. נקבע כי "אין עוד צורך בהגדרת משמורת למי מההורים שכן היא מחזקת עמדתו של מקבל המשמורת על-פני ההורה האחר", ממילא כל החלטה מהותית צריכה להתקבל על ידי שני ההורים כאפוטרופסים שווים. תלה"מ (ירושלים) 12286-05-24

ועדת שניט קראה לשינוי החזקה. ביום 17.5.2017 אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון: שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז-2017, פ/4212/20, שלפיה החזקה תצומצם לגיל שנתיים בלבד. ואולם נכון להיום מהלך זה טרם הבשיל לכדי חקיקה. בע"מ 919/15; בע"מ 39773-08-25

הפסיקה קובעת כי אין להפריד בין אחים בגילאים שונים, מה שמרחיב את השפעת החזקה גם על ילדים מעל גיל 6 שיש להם אח או אחות הכפופים לה. בע"מ 39773-08-25

מזונות בגיל 0-6: תנאי המשמורת המשותפת

בית המשפט נדרש תחילה לשאלה אם נסתרה חזקת הגיל הרך, ורק לאחר מכן לשאלה אם מתקיימים הקריטריונים הכלליים. מכאן שרף ההוכחה בגיל הרך גבוה יותר.

התנאים הכלליים לקביעת משמורת משותפת שגובשו בפסיקה הם: מסוגלות הורית טובה, דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; ומגורי ההורים בסמיכות זה לזו ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. תלהמ (נצרת) 64079-11-18; תלה"מ (ירושלים) 16910-02-24

נקודה ייחודית לגיל הרך: קביעת משמורת משותפת אינה שוללת את האם ממשמורת ואינה מבטלת את חזקת הגיל הרך. נקבע: "קביעת משמורת משותפת לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב. קביעת משמורת משותפת אין בה כדי לקבוע או כדי להצביע על פגם ביכולותיה ההוריות של האם ומסוגלותה ההורית." תלהמ (תל אביב) 29666-04-19

כאשר החזקה נסתרה: בית משפט לענייני משפחה בירושלים קבע משמורת משותפת על קטין בן שלוש, בשל מסוגלות הורית שווה של שני ההורים, חשיבות שמירת הקשר של הקטין עם אביו והחשש מהשפעת הסכסוך על הקטין. בית המשפט אימץ את המלצת העו"ס לחלוקת זמני שהות שוויונית והורה להורים להשתתף בתיאום הורי. תלהמ (ירושלים) 28352-12-17

כאשר החזקה לא נסתרה: בית משפט בנצרת דחה בקשה למשמורת משותפת על קטינים בני פחות משלוש בשל חוסר תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים. בית דין רבני דחה בקשה לגבי בת בת שנתיים וארבעה חודשים בשל מרחק גיאוגרפי בין מגורי ההורים (ירושלים-אשדוד), תוך שנקבע כי "שיתוף הפעולה נחוץ הן להתנהלות מבחינה לוגיסטית והן כדי שתתאפשר קבלת החלטות ביחד." בנצרת נוספת נדחתה הבקשה למרות מסוגלות הורית טובה, בשל מערכת יחסים מתוחה ושימוש האב בקטינה להשגת מטרותיו. תלהמ (נצרת) 18704-10-19; רבני 1331645/3; תלהמ (נצרת) 70602-11-18

מסקנה: הפסיקה מראה כי בתי המשפט מוכנים לאשר משמורת משותפת גם בגיל הרך, אך רק כאשר מתקיים רף כפול: סתירת החזקה מ"סיבות מיוחדות" וקיום כל התנאים הכלליים, ובמיוחד תקשורת פונקציונלית בין ההורים. בתי המשפט אימצו גישה פרטנית המבוססת על מחקרים פסיכולוגיים בדבר חשיבות הקשר עם שני הורים לביטחון העצמי של ילדים בגיל הרך, ומעדיפים את טובת הילד הקונקרטית על פני יישום אוטומטי של החזקה. תלה"מ (נצרת) 20082-05-25; תלה"מ (נצרת) 28758-08-22

מזונות בגיל 0-6: דוגמאות מהפסיקה

אף שהדין הפורמלי לגילאי 0-6 לא השתנה, בתי המשפט מיישמים בפועל גישה גמישה יותר. גובה הסכום ההכרחי הנחוץ לסיפוק צרכי קטינים ואינו טעון הוכחה הועמד על 1,600-1,700 ש"ח לחודש. צרכיו המינימליים של קטין החי בשני בתים מרכזיים אינם פחותים מסכום של 2,250 ש"ח, בכפוף להלכת ורד ולהוצאה השולית הפוחתת עבור מספר קטינים. עמ"ש (מחוזי ת"א) 32172-11-17; תלה"מ (באר שבע) 33146-06-21

בית המשפט קבע חלוקה ברורה בין התקופות: האב חויב ב-2,800 ש"ח לחודש עד גיל 6, ו-1,500 ש"ח לחודש מגיל 6 ואילך. תלה"מ (נצרת) 18704-10-19

במשמורת שווה נקבעו מזונות שונים בהתאם לגיל: ילד מתחת לגיל 6 קיבל 3,000 ש"ח לחודש, לעומת 2,071 ש"ח לכל אחד מהילדים מעל גיל 6. תלה"מ (תל אביב) 62382-01-20

עד הגיע כל קטין לגיל 6 נקבע כי האב ישא במלוא המזונות (4,700 ש"ח לחודש), ולאחר גיל 6 חויב האב ב-60% מהוצאות הקטינים והאם ב-40%. תלה"מ (אשדוד) 37021-07-21

בהקשר של משמורת משותפת עם פערי הכנסות הועמדו מזונות קטין עד גיל 6 על 1,700 ש"ח בתוספת דמי מדור של 364 ש"ח (סה"כ כ-2,000 ש"ח), תוך מתן תשומת לב לפערי ההשתכרות בין הצדדים. תלה"מ (קריות) 8986-07-21

בית המשפט קבע מדרג ברור: עד גיל 6, 2,400 ש"ח מזונות ו-1,423 ש"ח מדור (סה"כ 3,923 ש"ח); מגיל 6, 1,850 ש"ח מזונות ו-1,139 ש"ח מדור (סה"כ 2,989 ש"ח). תמש (תל אביב) 36706-09-23

מזונות בגיל 6-15: הבעיה בדין הישן

פסק הדין המכונן תיאר את הבעיה הטמונה בדין הישן: הגבר מחויב להעביר לידי האישה תשלום מזונות חודשי קבוע בסכום לא מבוטל, אשר אינו מביא בחשבון את היקף ההוצאה שבה הוא נושא בעצמו עבור כלכלת הילדים עת הם שוהים עמו. כתוצאה מכך, משאביו של האב עלולים להצטמצם עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לספק רמת חיים נאותה לילדיו. בע"מ 919/15

ועדת שיפמן ציינה: "לפי המשפט העברי, האב נושא באחריות בלעדית לתשלום עבור צרכיו ההכרחיים של הילד גם כאשר מצבה הכלכלי של האם שפיר והיא יכולה להשתתף בעלות הוצאות אלה. פגיעות מסוג זה אינן מתיישבות עם ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית." בע"מ 919/15; ועדת שיפמן

מזונות בגיל 6-15: פסק הדין בבע"מ 919/15 והשינוי שחולל

בית המשפט העליון בחן את הפרשנויות האפשריות לתקנת תש"ד ומצא כי "הדין העברי מכיר מתוכו פנימה בפרשנות אפשרית נוספת שלפיה בגילאים האמורים מוטלת החובה על שני ההורים מדין צדקה, תוך שחלוקת החיוב ביניהם נעשית על פי יכולתם הכלכלית היחסית מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה." בע"מ 919/15

בית המשפט קיבל את הפרשנות החלופית של תקנת תש"ד וקבע: "השיקול בדבר טובת הילד תומך באימוץ הפרשנות החלופית של תקנת תש"ד שלפיה שני ההורים חבים במשותף במזונות ילדיהם בגילאי 15-6." בע"מ 919/15

בשאלת האפליה נפסק בצורה חד-משמעית: "לדידי, אין מנוס מן המסקנה כי הדין הנוהג במזונות המבוסס על פרשנותה הנוכחית של תקנת תש"ד הוא דין מפלה." השופטת ד' ברק-ארז הוסיפה כי "הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במסמכי היסוד החוקתיים שלה מנחה את בית המשפט להעדיף אותו פתרון שמתיישב עם תפיסות היסוד של המשפט הישראלי ועם ערכיו הבסיסיים, אף כאשר הוא דן בכלל משפטי שמקורו בדין הדתי." בע"מ 919/15; בע"מ 8168/20

ארבעה נימוקים עיקריים הניעו את השינוי. הנימוק הראשון היה עקרון טובת הילד: הקצאה מיטבית של סך המשאבים ההוריים משרתת את הילד טוב יותר מאשר דילול משאביו של האב. הנימוק השני היה עקרון השוויון המגדרי: הדין הישן מבחין בין האיש לאישה על יסוד הנחות סטריאוטיפיות שאין להן עוד בסיס במציאות. הנימוק השלישי היה הרמוניה פנים-משפטית: ראוי ליישר את הגישה ביחס לנישאים בדין העברי עם זו הנוהגת לפי סעיף 3(ב) לחוק המזונות, המחייב שני הורים שאינם יהודים לפי שיעור יחסי של הכנסותיהם. הנימוק הרביעי היה הצורך בגמישות שיפוטית, המאפשרת בחינה פרטנית של כל מקרה ללא כפיית נוסחאות נוקשות. בע"מ 919/15

הכרעת הדין גרסה: "בגילאי 15-6 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים מדין צדקה, וכי חלוקת החיוב ביניהם תיעשה על סמך יכולתם הכלכלית היחסית מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין." בע"מ 919/15

כיצד מחושבים המזונות בפועל בגיל 6-15

שלב ראשון: קביעת סך צרכי הילד. בית המשפט קובע את סך ההוצאות החודשיות הנחוצות לילד: מזון, לבוש, חינוך, בריאות, פנאי וצרכים יומיומיים. דמי המדור (שכר דירה, ארנונה, חשמל ומים) מחושבים בנפרד ואינם כלולים בסכום זה.

שלב שני: קביעת יחס ההכנסות. בית המשפט קובע את יחס ההכנסות בין ההורים מכלל המקורות: שכר עבודה, הכנסות עצמאיות, קצבאות וכדומה. יחס זה הוא עמוד השדרה של החישוב כולו.

שלב שלישי: קיזוז הוצאות קיום שוטפות. בית המשפט מבחין בין שני סוגי הוצאות. הוצאות קיום שוטפות (מזון יומי, צרכים בסיסיים) שכל הורה נושא בהן בעין בימי שהות הילד אצלו. במשמורת שווה, הוצאות אלה "מתקזזות" ואינן מחייבות העברת כסף בין ההורים. הוצאות שאינן שוטפות (שכר לימוד, חוגים, טיפולים, ציוד) אינן מתקזזות ומחייבות חלוקה פועלת.

שלב רביעי: מנגנון "הורה מרכז". ההוצאות שאינן שוטפות מרוכזות אצל הורה אחד שמנהל אותן. ההורה האחר מעביר לו את חלקו היחסי לפי יחס ההכנסות. כאשר ההכנסות שוות, כל הורה משלם מחצית. כאשר קיים פער, ההורה המרוויח יותר משלם חלק גדול יותר.

דוגמה מעשית: ילד בן 8, זמני שהות שוויוניים (50:50), יחס הכנסות 90:10 לטובת האב. סך הצרכים החודשיים: 2,700 ש"ח. כל הורה נושא בעין ב-50% בימי שהות שלו. לאחר הקיזוז, האב חב ב-40% נוספים (ההפרש בין חלקו לפי הכנסה, 90%, לבין מה שנשא בעין, 50%), כלומר 1,100 ש"ח לחודש. בתוספת דמי מדור של 700 ש"ח הסתכם חיוב האב ב-1,800 ש"ח לחודש. תמש (ראשון לציון) 41433-06-23

בבואו להכריע בשאלת חלוקת המזונות, שומה על בית המשפט ליתן דעתו לא רק על אופן חלוקת המשמורת המשותפת, אלא גם על יכולותיהם הכלכליות היחסיות של בני הזוג מכלל המקורות העומדים לרשותם, וכן על מכלול נסיבות העניין. בע"מ 919/15

עיקרון ה"מסה הקריטית" קובע כי הפחתה בתשלום מזונות מצד הורה אחד תתאפשר רק אם אותו הורה מקיים לפחות חמישה ימי הורות בשבועיים, שהוא "היקף הטיפול המינימלי היוצר 'מסה קריטית' של הוצאה המצדיקה התחשבות באותו הורה." בע"מ 919/15

מנגנון "הורה מרכז" נקבע כברירת המחדל: "מן הראוי לקבוע כלל שהוא בבחינת ברירת המחדל באשר לחלוקת המזונות ולפיו ייקבע 'הורה מרכז' אשר במצב של השתכרות שווה יקבל לידיו מן ההורה האחר תשלום של מחצית ההוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות ואינן הוצאות מדור, והוא ירכז את הטיפול בהוצאות אלה." כלל זה מבוסס על כך שבמשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים. בע"מ 919/15; עמ"ש (חיפה) 56592-10-17

שיקול "בית עני" מול "בית עשיר" מהווה גורם נוסף שבית המשפט נדרש אליו: בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בפסיקת סכום המזונות כדי לצמצם פערים כלכליים קיצוניים בין בתי ההורים, וזאת במטרה להבטיח את טובת הילד, לשמור על רמת חייו המורגלת ולמנוע פגיעה רגשית הנובעת מהבדלים מעמדיים בין שני בתיו. בע"מ 919/15; עמ"ש (חיפה) 37107-09-25

מזונות בגיל 6-15: דוגמאות מהפסיקה

בית המשפט המחוזי יישם את ההלכה וקבע כי שני הורים המצויים במשמורת משותפת עם חלוקה שווה של זמני השהות ויכולות כלכליות שוות יישאו בחלקים שווים בנטל המזונות. מגיל 6, מזונות הקטינות הופחתו מ-1,400 ש"ח לחודש ל-1,000 ש"ח לחודש לכל אחת. עמ"ש (חיפה) 36151-12-17

נקבע כי החובה לשאת במזונות ילדים מעל גיל 6 המצויים במשמורת משותפת תחול באופן שווה על שני ההורים כאשר הכנסותיהם שוות או דומות. עם זאת, פערים עצומים ביכולת הכלכלית ובזמני השהות מצדיקים חלוקה שונה. עמ"ש (חיפה) 56592-10-17

הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק תיקון פסיקת מזונות ישנה, אולם שינוי בשכרם של הצדדים כן מהווה שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט הורה על הפחתת סכום המזונות מ-3,400 ש"ח ל-2,400 ש"ח לחודש, החל מאפריל 2018. עמ"ש (חיפה) 14599-05-18

פסיקה עדכנית קבעה כי הטלת 2,000 ש"ח מזונות על אב במשמורת משותפת עם קטין מעל גיל 6 "מובילה למעשה להטלת מלוא נטל מזונות הקטין על האב" ומצב זה "אינו צודק ואינו פרופורציונלי." סכום המזונות הופחת ל-1,650 ש"ח לחודש, החל ממרץ 2026. עמ"ש (חיפה) 37107-09-25

הועמדו צרכי הילד על 2,700 ש"ח לחודש. לאחר גיל 6, לאור זמני שהות שוויוניים (50:50) ויחס הכנסות של 90% לטובת האב, חויב האב ב-1,100 ש"ח מזונות. בתוספת מדור של 700 ש"ח הסתכם חיובו ב-1,800 ש"ח לחודש. תמש (ראשון לציון) 41433-06-23

חישוב המדור

המדור מהווה רכיב הכרחי ועצמאי במזונות הילדים. הפסיקה קבעה כי דמי מדור הם בגדר צרכים הכרחיים. תלה"מ (חיפה) 64691-07-20

לחישוב חלק הילדים בהוצאות המדור נקבעו אחוזים על פי מספר הילדים: עבור ילד אחד 33%, עבור שני ילדים 40%, ועבור שלושה ילדים ומעלה 50% מהוצאות המדור. תלה"מ (חיפה) 25918-03-22

רכיבי המדור כוללים את שכר הדירה או המשכנתא, ועד בית, ארנונה, מים, חשמל וגז. לאחר שנקבע חלקם של הילדים, מתחלקת יתרה זו בין ההורים על פי יחס הכנסותיהם ובהתחשב בזמני השהות. תלה"מ (נצרת) 20074-01-26; תלהמ (חדרה) 42389-05-20

כדוגמה מעשית: כאשר האב נושא ב-90% מהצרכים לפי יחס הכנסות, ומוציא בעין 50% לפי זמני שהות שוויוניים, הוא חב ב-40% מהוצאות המדור של הילד בבית האם, דהיינו כ-700 ש"ח לחודש מתוך הוצאות מדור כוללות של כ-1,900 ש"ח. תמש (ראשון לציון) 41433-06-23

שינוי נסיבות ועדכון פסיקת המזונות

"הכרעה בענייני מזונות ילדים היא לעולם איננה סופית, וכל שינוי נסיבות מהותי מאפשר דיון מחודש בדמי המזונות שנפסקו." בע"מ 919/15

הפסיקה הבחינה בין סוגי שינויי הנסיבות: ההלכה החדשה שנקבעה כשלעצמה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק תיקון פסיקת מזונות ישנה, אולם שינוי בשכרם של הצדדים כן מהווה שינוי נסיבות מהותי. עמ"ש (חיפה) 14599-05-18

בית המשפט קבע: "הורה שיוכיח כי במהלך השנים שלאחר הגירושין השתנה ה'חוזה המשפחתי' וגידול הילדים כעת מתחלק באופן שווה בין ההורים אזי בהחלט ייתכן שינוי בהשתתפותו של אותו הורה בשיעור המזונות, ובכלל זה ייתכן כי יינתן לו פטור מכך." בע"מ 919/15

"פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות." בע"מ 919/15